גמרא
פירוש
כִּי סְלֵיק רַבִּי אַבָּא מִיַּמֵּי אפֵּירְשַׁהּ מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּבְרָכוֹת שֶׁל הדרן עלך יום טוב
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך לקרות את הפסוקים, סבור מינה הני מילי ביחיד אבל בציבור לא.
איתמר אמר ר׳ יהושע בן לוי אחד יחיד ואחד ציבור כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך. מכאן נהגו גאוני מגנצא שאין שלוחי ציבור קורין הפסוק[ים] של מועדות בתפילה, אבל מלכיות זכרונות ושופרות בראש השנה קורין בין יחיד בין ציבור מהאי טעמא אמר הקב״ה לישראל אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות ותמליכוני עליכם ויבא זכרונכם לטובה לפני ובמה בשופרא. ומטעם זה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט בשביל המליכוני עליכםב. ואחר המקרא שאומר והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיה ה טז), ואינו אומר ואל הקדוש, הנהיגו לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, ולא מלך הקדוש ומלך המשפטג. רבי שמעוןד בן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. וא״ר שמעון חסידא לא פטר רבן שמעון אלא עם שבשדות, שאנוסין במלאכתן ואין באין לבית הכנסת להתפלל, אבל אותן שבעיר דמצו לבוא לבהכ״נ להתפלל לא פטר. מכלל דשבתות וימים טובים שאינם אנוסים במלאכה לא פטרה, לבד מר״ה ויוה״כ דאוושי בברכות ואע״ג שהעם בבהכ״נ שליח ציבור מוציאן, דא״ר יוחנן הלכה כרבן שמעון בברכות של ר״ה ויוה״כו. והעם שאחורי כהנים נמי, בין שהן בעיר בין שהן בבהכ״נ ואינם באין לפני הכהנים, אינם בכלל ברכה כיון דמצו למיתי ולא אתו דלא אניסי, אבל עם שבשדות שהם אנוסין במלאכה ולא מצו אתו הרי הם בכלל הברכה.
סליקו להו הלכות ראש השנה
(סיום)
[סימן תלב]
זמצאתי סמך להמלך המשפט שאנו אומרים בראש השנה, בראש ספר יהושעח בפסוק והכהנים נושאי הארון הברית לפני י״י. וכן בעיט, וכל העם המלחמה אשר אתו וגו׳. וכן בחילוק הארץ כתיב (יהושע יג יז) לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה.
יומה שאנו אומרים ד׳ פסוקים של מלכיות של כתובים, משום דשניהם שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו׳ ושאו שערים ראשיכם ושאו וגו׳ שניהם סמוכים במזמורכ ומדברים בענין אחד, לכן הנהיגו לאמרן במקום פסוק אחד. וכן בזכרונות אומר ד׳ של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו׳ וטרף נתן ליראיו סמוכיםל ומדברין בענין אחד לכן אומרין אותן במקום פסוק אחד. וכן בשופרות אמרינן הללו אל בקדשו שהם ו׳ פסוקים במקום פסוק אחד שהוא הללוהו בתקע שופר, מפני שהן סמוכיןמ ומדברין בענין אחד.
למלכים למאי הילכתא (ר״ה ב ע״א) תמצא פירוש בסימן ע׳.
פעם אחת נשתהו העדים לבוא וקלקלו הלוים בשיר (ר״ה ל ע״ב) תמצא בסוף מסכת עבודה זרה (בסי׳ שי״ז).
תנן סדר תקיעות שלש וכו׳ תמצא בסימן ס״א.
אמרו מלאכי השרת (ר״ה לב ע״ב) תמצא בקונטרס האחרון בשאילתות רבי קלונימוס (ח״ג עמ׳ תשצו).
נסדק לאורכו (ר״ה כז ע״ב) נראה לי שנסדק רוב אורכו, דכיון דנסדק רוב אורכו וודאי לא נשתייר בו שיעור תקיעות. אבל נסדק לרוחבו שנסדק רוב רוחבו, אם הסדק לצד אחד שנשתייר מן הסדק ועד סופו כשיעור תקיעות כשר. מזה תמצא בקונטרס האחרון בשאילת קרובי רבי שמריה (ח״ג עמ׳ תשס״ה).מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
איתמר אמר ר׳ יהושע בן לוי אחד יחיד ואחד ציבור כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך. מכאן נהגו גאוני מגנצא שאין שלוחי ציבור קורין הפסוק[ים] של מועדות בתפילה, אבל מלכיות זכרונות ושופרות בראש השנה קורין בין יחיד בין ציבור מהאי טעמא אמר הקב״ה לישראל אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות ותמליכוני עליכם ויבא זכרונכם לטובה לפני ובמה בשופרא. ומטעם זה צריך לומר המלך הקדוש והמלך המשפט בשביל המליכוני עליכםב. ואחר המקרא שאומר והאל הקדוש נקדש בצדקה (ישעיה ה טז), ואינו אומר ואל הקדוש, הנהיגו לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, ולא מלך הקדוש ומלך המשפטג. רבי שמעוןד בן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. וא״ר שמעון חסידא לא פטר רבן שמעון אלא עם שבשדות, שאנוסין במלאכתן ואין באין לבית הכנסת להתפלל, אבל אותן שבעיר דמצו לבוא לבהכ״נ להתפלל לא פטר. מכלל דשבתות וימים טובים שאינם אנוסים במלאכה לא פטרה, לבד מר״ה ויוה״כ דאוושי בברכות ואע״ג שהעם בבהכ״נ שליח ציבור מוציאן, דא״ר יוחנן הלכה כרבן שמעון בברכות של ר״ה ויוה״כו. והעם שאחורי כהנים נמי, בין שהן בעיר בין שהן בבהכ״נ ואינם באין לפני הכהנים, אינם בכלל ברכה כיון דמצו למיתי ולא אתו דלא אניסי, אבל עם שבשדות שהם אנוסין במלאכה ולא מצו אתו הרי הם בכלל הברכה.
(סיום)
[סימן תלב]
זמצאתי סמך להמלך המשפט שאנו אומרים בראש השנה, בראש ספר יהושעח בפסוק והכהנים נושאי הארון הברית לפני י״י. וכן בעיט, וכל העם המלחמה אשר אתו וגו׳. וכן בחילוק הארץ כתיב (יהושע יג יז) לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה.
יומה שאנו אומרים ד׳ פסוקים של מלכיות של כתובים, משום דשניהם שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו׳ ושאו שערים ראשיכם ושאו וגו׳ שניהם סמוכים במזמורכ ומדברים בענין אחד, לכן הנהיגו לאמרן במקום פסוק אחד. וכן בזכרונות אומר ד׳ של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו׳ וטרף נתן ליראיו סמוכיםל ומדברין בענין אחד לכן אומרין אותן במקום פסוק אחד. וכן בשופרות אמרינן הללו אל בקדשו שהם ו׳ פסוקים במקום פסוק אחד שהוא הללוהו בתקע שופר, מפני שהן סמוכיןמ ומדברין בענין אחד.
למלכים למאי הילכתא (ר״ה ב ע״א) תמצא פירוש בסימן ע׳.
פעם אחת נשתהו העדים לבוא וקלקלו הלוים בשיר (ר״ה ל ע״ב) תמצא בסוף מסכת עבודה זרה (בסי׳ שי״ז).
תנן סדר תקיעות שלש וכו׳ תמצא בסימן ס״א.
אמרו מלאכי השרת (ר״ה לב ע״ב) תמצא בקונטרס האחרון בשאילתות רבי קלונימוס (ח״ג עמ׳ תשצו).
נסדק לאורכו (ר״ה כז ע״ב) נראה לי שנסדק רוב אורכו, דכיון דנסדק רוב אורכו וודאי לא נשתייר בו שיעור תקיעות. אבל נסדק לרוחבו שנסדק רוב רוחבו, אם הסדק לצד אחד שנשתייר מן הסדק ועד סופו כשיעור תקיעות כשר. מזה תמצא בקונטרס האחרון בשאילת קרובי רבי שמריה (ח״ג עמ׳ תשס״ה).מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א מפרש רבינו דרב חננאל קאי רק אפסוקי הקרבנות ולא אפסוקי מז״ש וכשיטת רש״י כאן. לא כר״ת שסובר איפכא, דקאי רק על פסוקי מז״ש ולא אקרבנות ולא כרשב״ם דקאי על על שניהם [עי׳ תוס׳ על אתר ותוס׳ שסומנו שם ורא״ש סי׳ יג]. ומשום דעל מז״ש נאמר אמרו לפני. ועי׳ ראבי״ה סי׳ תקלו ס״ע קמח. [ומש״כ רבינו שנהגו גאוני מגנצא שאין ש״צ קורין הפסוקים, צ״ב למה דוקא ש״צ].
ב וכ״כ בפירוש המחזור [המיוחס לרבינו. עי׳ לעיל עמ׳ תקלח ובהערה שם]. חוץ מעשרה ימים שמתפלל המלך הקדוש וכו׳ לפי שאמר הקב״ה המליכוני עליכם בר״ה].
ג עיין לעיל סי׳ קמה ובהערה שם.
ד וכן להלן כמה פעמים. וכ״ה בכי״מ של הש״ס. לפנינו רבן גמליאל.
ה וראבי״ה סי׳ תקמו כתב דאם אית להו אונס אחר בשבת ויו״ט פטירי. וכן דעת הטור שכתב בסי׳ תקצא כגון עם שבשדות וזקן או חולה.
ו לדעת רבינו דבשבתות ויו״ט אף לרשב״ג אין ש״צ מוציא משום דלא אניסי, א״כ מה שמוציא לרשב״ג בר״ה ויוכ״פ על כרחין משום דבאושי בברכות א״צ לאניסי [ואולי אושי הו״ל כאניסי], וממילא בר״ה ויוכ״פ הוא מוציא אף אלו שבעיר ואף אלו דאתו לבי כנישתא, שהרי אין שום חילוק בין אלו שבשדה לאלו שבעיר, תרוויהו לא אניסי. [ולפי״ז מה שאמר ר׳ יוחנן הלכה כרשב״ג בר״ה ויוכ״פ משום דאושי, הכי פירושא, חכמים החלוקים על רשב״ג וס״ל דטעם דאניסי לבד לא סגי להוציא, מודים בר״ה ויו״כ, משום ש׳אושי׳ אלים יותר מאניסי, אבל באמת גם רשב״ג צריך טעם דאושי, היכא דלא אניסי]. והיינו שאמר ׳אבל אותן שבעיר וכו׳ לא פטר לבד מר״ה ויוה״כ דאוושי בברכות׳. ושונה שיטת רבינו משא״ר, שלשא״ר הנמצאים בעיר אינם יוצאים גם בר״ה [ורק היכא שבאו לבי כנישתא ששומעין מהש״צ יוצאים גם בדלא אניסי. כמש״כ ר״ח ורי״ף ושא״ר] משום דלא אניסי ולרבינו כיון דאושי יוצאים.
ז כל הכתוב בדיבור זה כבר נשנה לעיל סי׳ קמה.
ח ג יד ושם לפני העם. וכן לעיל סי׳ קמה. [ולפני ה׳ גם בראבי״ה סי׳ תקלו, שהעתיק את כל הענין מסי׳ קמה]. [ועי׳ ס׳ תש״ו רש״י סי׳ ח].
ט שם ח יא. וג״ז. [ועי׳ בראשי האמירות שהביא רבינו גם ״המלך הכבוד״ (אב״ש)].
י כל הדיבור בתכנו בראבי״ה סי׳ תקלו בשם יש מפרשים [וקודם לכן כתב דטעמא שמוסיפין פסוקים משום דתנן אין פוחתין ולא קתני אין מוסיפין]. ונמצאים הדברים גם במעשה הגאונים עמ׳ לח ובשבה״ל סי׳ רצ.
כ תהלים כד.
ל שם קיא פסוקים ד ה.
מ שם קנ.
הערות
Gemara
Peirush